החלטה בתיק דנ"פ 562/05

           בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע הרשיע את העותר, על-פי הודאתו, בעבירות של סחר בבני-אדם להעסקתם בזנות, סיוע לזיוף מסמך בנסיבות מחמירות, סרסרות לזנות, שיבוש מהלכי משפט, סיוע לשהייה בלתי-חוקית בישראל והחזקת מקום לשם זנות. משהורשע כך בדינו נגזרו על העותר 5 שנות מאסר בניכוי ימי המעצר ועליהן 3 שנות מאסר על-תנאי. 

2.        הן העותר הן המדינה לא השלימו עם גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי, ומשכך ערערו עליו לפני בית-המשפט העליון. העותר טען כי העונש אשר הושת עליו נוטה לחומרה - הואיל ויש לדרג את מעשיו במדרג הנמוך ביותר של הסחר בנשים - ומנגד טענה המדינה כי העונש אשר הושת על העותר קל הוא ביתר, וכי אין הוא משקף את החומרה הרבה ששומה עליה על מערכת המשפט לייחס לעבירות הסחר בבני-אדם.

3.        בית-המשפט העליון קיבל את ערעורה של המדינה. בפסק-דינו עמד בית-המשפט על חומרת מעשיו של העותר, בציינו כי "הגדרתו של המשיב כמי שנמנה על המדרג הנמוך בסולם הפשיעה בתחום זה, רחוקה מלשקף את התמונה כפי שהצטיירה מעובדותיו של כתב האישום בהן הודה". כן ציין בית-המשפט את הצורך בנקיטת יד קשה כלפי עברייני הסחר בבני-אדם. בית-המשפט החליט אפוא לקבל את ערעור המדינה ולהעמיד את עונשו של העותר על 9 שנות מאסר, מתוכן 8 שנים מאסר בפועל ושנה אחת מאסר על-תנאי.

4.        דעתו של העותר אינה נוחה מפסק-הדין, ומבקש הוא עתה כי יקויים דיון נוסף בעניינו. לטענתו, נמנה הוא אך על הדרג הנמוך בסולם הפשיעה, תפקידו היה שולי והוא אף לא נהג באלימות כלפי הנשים. לפיכך, כך טוען הוא, העונש אשר הושת עליו חמור הוא ביתר. עוד מבקש העותר כי ימונה לו סניגור בהליך שלפניי.

5.        דין העתירה דחייה. כהוראת סעיף 30 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, תנאי לקיומו של דיון נוסף הוא כי בית-המשפט העליון פסק הלכה; ולא אך הלכה אלא הלכה הסותרת הלכה קודמת של בית-המשפט או הלכה אשר מפאת קושיה, חשיבותה או חידושה ראוי לדון בה בדיון נוסף. ואולם, בפסק-הדין נושא העתירה לא פסק בית-המשפט כל הלכה משפטית: לא חידש כל הלכה; ובוודאי שלא פסק הלכה משפטית אשר ניחנה באחת מן התכונות הנזכרות בסעיף 30 האמור. בית-המשפט הסב את פסק-דינו אך על עובדות המקרה, בהחילו על מערכת העובדות שנגלתה לו את המגמה להחמרת הענישה כלפי עברייני סחר בבני-אדם. ראו: ע"פ 1677/02 שמואלוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 4886/02 גלישקו נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 875, 881; ע"פ 106/03 מדינת ישראל נ' ברודוב (לא פורסם). נוכח כל זאת, אין מקום לקבל את העתירה ולא כל שכן להיענות לבקשה למינוי סניגור.

6.        העתירה נדחית.

היום, ל' בשבט תשס"ה (9.2.05).

                                                                                                                                                                                                ש ו פ ט 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: